מי אנחנו ?

נשאלת רבות השאלה, מי אנחנו ?
מדוע אנו חיים את החיים, מה מהות חיינו בעולם הזה, מדוע אנו סובלים ככל שאנו מתקדמים, ככל שיש לנו עוד ידע וטכנולוגיה מתקדמת אנו נמצאים בכאוס סבל וכאב, רבים מאתנו חשים בדידות ודכדוך למרות המשפחה והחברה סביבנו. אנו מוקפים במסכות, והסחות. מדוע הגענו למצב זה שאנו קרובים זה לזה מבחינת תחבורה ותקשורת טכנולוגית, ורחוקים אחד מהשני כרחוק מזרח ממערב. ביחסים בין בעל ואישה בין הורים לילדים בינינו לבין הזולת, ובין עמים. ככל שהתקשורת הטכנולוגית מתפתחת, כך התקשורת הרגשית בינינו גוועת, אנו מתרחקים זה מזה. למרות הפטפוטים בפייסבוק ובס.מ.ס, וכל ההמצאות האחרונות, אנחנו לא עצמנו, אנו בהסכות. אנו חיים בבדידות רגשית ומשתוקקים למשהו גבוה שישנה את התמונה. כל עבודתנו עלי אדמות זו העבודה עם הזולת, להגיע לכיבוד החוק העליון "ואהבת לרעך כמוך" ועל הדיבר הזה מבוססת כל התורה. ביחס שלנו לאחר, בחיבור עד לאחדות, בערבות הדדית. התורה היא תמימה ואין לנו אפשרות בעולם שלנו להבין ולדון בה, אלה אם בא האור ומגלה לנו. אין אפשרות למדוד את עצמנו מבלי להתערב בחברה, אנו יכולים להבין את רגשותינו רק כאשר אחרים מעורבים בחיינו, לכן חשוב לו לאדם למצוא חברה מתאימה, עם אותה המטרה לחיבור ואחווה. הבורא ברא אותנו כלים לקבלה. אנו רצונות מולבשים בחומר- בגוף אדם שהוא חומר. "רצון"- "צורך"-"חסרון" הוא גם "צינור" כל מה שנראה מסביבנו כמציאות הוא "רצון" ואין יותר מרצון בעולם המדומה בו אנו כביכול חיים. 16 מסביבנו רק אור, אנו אותו האור שסביבנו, אך אין אנו מבחינים בזאת עד שכל יחיד יסיים תיקונו, וכולם יחד יסיימו תיקון כללי רק אז נהיה אור ללא חומר במנוחה שלווה ושלמות, ועד השלמות הנ"ל עלינו להגיע להשלמה עם כל מה שמתרחש סביבנו, כוון שכל מה שסביבנו הוא בתוכנו בתוך אותה נקודה התחלתית. האור במנוחה מוחלטת, אינו פועל עלינו, אם אנו לא מושכים אותו בכוונות ורצונות שלנו, הרצון הוא הצינור לאור. תינוק נולד עם רצון למלא את עצמו, הוא רוצה מזון, חמימות והגנה כמו ברחם אימו. תינוק רוצה להיות במנוחה כמו האור, ובאיזון עימו, ומיד בהיוולדו קיים בו הרצון למלא את עצמו. אם הוא רעב עייף רטוב או יש לו כאב אין לו מנוחה והוא בוכה ואינו נינוח. ואנו הגדולים עושים הכול כדיי למלא את רצונותיו. כך אנו בדיוק כמו אותו תינוק ככול שהוא גדל רצונותיו גדלים, ואין לנו מנוחה, כוון שאנו הפוכים מהבורא, מהאור שנמצא במנוחה מוחלטת. והבורא ממלא את כל חסרוננו. בדיוק כמו שאנו ממלאים את רצונותיו של התינוק. וכמו אותו תינוק שנולד ורק גדל במבנה הפיזי ובמבנה השכלי, כך "מעלים בקדושה ולא מורידים" אין אפשרות לחזור בנו. אם יש בנו חיסרון אנו רוצים למלא אותו, אין אנו יודעים בדיוק להצביע מה הוא אותו חיסרון, ואנו ממלאים אותו בדברים שבחומר. כמו קריאה, תחביבים, עבודה, רדיפה אחרי כבוד כסף וקריירה, שליטה, שתייה, סמים, בילויים, טיולים, הימורים, רכישת דברים, אכילה, מין, אהבה בזוגיות, ילדים משפחה, השכלה, כול מה שקשור להלכות ותענוגות של עולם החומר. מילוי זה שאנו רוצים למלא בו את כלינו אינו ממלא, הכלי נשאר ריק באופן קבוע, ואחרי כול מלוי בחומר יש ריקנות, וחיפוש מתמיד למילוי הבא. כך אנו בנויים – "רצון לקבל". ואין אפשרות לפסוח על שום שלב בהתפתחות, לכן אין כפיה ברוחניות. מסתובבים סביב עצמנו וצרכינו הגופניים, וכל מה שהמצאנו הוא למטרת הצרכים הללו ואין הדבר ממלא אותנו כלל, ההיפך אנו חשים בריקנות תהומית יותר מאי פעם, ואנו עסוקים ומקיפים עצמנו בעיסוקים למיניהם, כמו עבודה חברה תחביבים טלביזיה ספורט וכדומה, כדיי להיות עסוקים ולא להרגיש את הריקנות המתגברת, ואנו כאילו מאושרים שאנו מוקפים בכל טוב מחפשים אחר דברים שישמחו אותנו, אך הכל זמני ואין אנו יכולים להחזיק בתחושת אושר לאורך זמן. ובתוך כל העיסוקים הללו אנו מתרחקים מהאור ומהמטרה עבורה אנחנו נמצאים עדיין בחומר. וכול התהליך הזה הוא עדיין במסגרת היותנו כבובות מריונטה שאינן יודעות שהן מופעלות בכל