גרמניה אל תעשי לחברך מה ששנוא עליך

אין קלישאת כדור רגל יותר מאוסה ויותר נכונה מאשר "כדור רגל משחקים 90 דקות ובסוף גרמניה מנצחת"

זה התחיל בשנת 54. אז נערך המונדיאל בשוויץ ואליו הגיעה  הונגריה כפייבוריטית מוחלטת לזכייה בתואר. היא נחשבה לנבחרת הטובה בעולם והוכיחה זאת גם לאורכו של אותו טורניר. במשחק הגמר מול גרמניה היא פתחה ב- 2-0 מסחרר כעבור 8 דקות בלבד.

בהמשך גרמניה השיגה שוויון, ושש דקות לסיום הבקיע ראן הגרמני את שער הניצחון. את שידור המשחק שמענו ישיר ברדיו מפי נחמיה בן אברהם ותחושת האבל שהשתררה לאחריו מורגשת גם היום כמו אז.

למה?

כולנו חיכינו אז לסוג של נקמה. טעמה המתוק כבר עלה, והגרמנים הפכו את הקערה על פיה והשאירו טעם רע בפינו. בשבילנו עד היום כול הפסד גרמני זו חגיגה. אם נחקור טיפה לעומק את הטבע נגלה שלא בהכרח זה קשור לגרמניה.

תבדקו עד כמה אנחנו נהנים מזה שהאחרים פחותים מאתנו. עד כמה אנחנו שמחים וצוחקים לאידם של אנשים בראותנו סרטים של "פספוסים". יכאב עד כמה שיכאב, אם זה לא כואב לנו [ או לקרובנו] אנחנו מתמלאים צחוקים ותענוג.  הכי טוב נרגיש אם נהיה לבד בעולם, נכון?

לא נצטרך לדאוג או לקנא, הכול יהיה בשפע ורק בשבילנו. כך בנה אותנו הטבע- אגואיסטים. הצרה היא שהטבע הזה לא מפסיק לפתח אותנו. וכיוון ההתפתחות האגואיסטי כבר  לא זר לנו:

"אני וחיים מתחברים בשביל לדפוק את דוד".

והלאה:

"עדיף לי לאבד עין אחת, העיקר שהשנוא עלי יאבד שתיים" .

אנחנו ניצבים היום חסרי אונים ויכולת לעצור את הטבע שלנו בכוחות עצמנו. והוא משחית כבר כול חלקה טובה.

"אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" אינו שלט שתולים על הקיר. ישנה שיטה פרקטית בה משתמשים נכון באגו שלנו לצאת מחוסר האונים לחיים חדשים. צריך לזה מורה דרך כמו הרב לייטמן, ספרי מקור וקבוצה כמו בני ברוך. הכול כבר קיים ומזמין את כול מי שלבו חפץ.